פסק-דין בתיק ת"א 18765-01-12

בפניי תביעה שהוגשה לפינוי דיירת מוגנת לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב - 1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר") מסיבה של נטישת המושכר.

רקע:

1.                   התובעים הינם יורשים על פי דין של המנוח שבתאי ברוך ז"ל (להלן: "המנוח"), שהיה בעלים של בית הממוקם ברחוב מאור הגולה 42 בתל אביב.

2.                   הנתבעת היא דיירת מוגנת לפי חוק הגנת הדייר, המחזיקה בדירה בת שני חדרים בקומה הראשונה של הבית (להלן: " המושכר"), מכוח הסכם שכירות מיום 10/4/88 אשר נחתם בין הנתבעת לבין המנוח.

3.                   התובעים טוענים כי הנתבעת נטשה את המושכר לחלוטין לפני זמן רב, אינה מחזיקה בו בפועל ואין לה כל כוונה לשוב אליו. על כן, הוגשה התביעה שבפניי, לפינוי המושכר.

4.                   מנגד טוענת הנתבעת, באמצעות בתה, אשר מונתה לה כאפוטרופא לדין (ראו נספח א' לתצהיר בתה של הנתבעת) כי היא לא נטשה את המושכר, אלא עזבה אותו מחמת מצבה הרפואי.

5.                   עוד טוענת הנתבעת, באמצעות האפוטרופא שמונתה לה כי עם כניסתה למושכר, שילמה (הנתבעת) למנוח דמי מפתח בסך 14,000$ וכן כי שילמה למנוח ומשלמת כעת ליורשיו, דמי שכירות כדין. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת בסיכומיה כי היה ותתקבל כנגדה התביעה לפינוי יש להתנותו בקבלת סעד מן הצדק.

6.                   להשלמת התמונה יצוין כי ביום 6/12/10 הגישו התובעים כנגד הנתבעת כתב תביעה זהה לכתב התביעה שבפניי (ת"א 7418-10-10). התביעה נמחקה בהחלטת כב' השופטת ע' ברקוביץ ביום 26/7/11.

7.                   לאחר מחיקת התביעה, כך טוענת בתה של הנתבעת,  נערכו ניסיונות להציע לתובעים דייר חלופי שירכוש את זכויותיה המוגנות של הנתבעת במושכר, אלא שניסיונות אלה, לא צלחו, היות שהתובעים התעלמו מפנייתה ובתגובה הגישו את כתב התביעה שבפניי.

עובדות מוסכמות וגדר המחלוקת

8.                   הנתבעת היא דיירת מוגנת במושכר מכוח הסכם שכירות שנחתם עם המנוח בשנת 1988;

9.                   הנתבעת נמצאת במוסד סיעודי מזה כשנתיים ו-7 חודשים;

10.               הנתבעת מחוסרת הכרה ובתה של הנתבעת מונתה לה כאפוטרופא לדין מחמת מצבה הרפואי, לצמיתות;

11.               חוות דעת השמאי אשר הוגשה מטעם הנתבעת ביחס לאומדן שווי זכויות הדיירות המוגנת במושכר - לא נסתרה.

12.               בנסיבות אלה נדרשת הכרעה בשאלה האם מעברה של הנתבעת למוסד סיעודי נחשבת כנטישת המושכר המקימה לתובעים עילה לפינויה ממנו.

ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית,  יש לבחון האם יש מקום ליתן לנתבעת סעד מן הצדק.

דיון

13.               עילות לפינוי דייר מוגן נקבעו בסעיף 131 לחוק הגנת הדייר. עם זאת הפסיקה הכירה בעילת פינוי נוספת, היא עילת הנטישה, המקנה לבעלי הדירה את הזכות לדרוש את פינוי הדייר המוגן במקרה בו נטש את המושכר.

יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא (כתוארו אז) מ' שמגר, בע"א 977/91 ועדה מקומית לתכנון ובנייה ירושלים נ' נוסייבה פ"ד מו (5) 758, 765, לפיהם: